הציור בשבילי הוא כלי שמאפשר לי להביע חלקים של חיים. זהו חיפוש, התבוננות, זה ללמוד שפה שעוברת דרך העיניים.

אני שואפת שהראיה שלי, לא הידע שלי, תיהיה החוט המקשר בין האובייקט והציור. אני יודעת שהקיר הלבן שבסטודיו שלי הוא לבן, אבל אם אקח את הזמן להסתכל עליו, אבחין שהוא לפעמים צהוב-כתמתם או כחלחל ועוד. לאחר מכן מה שאני רואה יכול להפוך למקור של השראה כדי לצייר.

אני רוצה לפתח את אפשרויותיי להסתכל עד לגילוי הוויברציות של מה שניראה כקבוע. אני שואפת להבין את שאני רואה כדי שאוכל ליצור על הבד שלי, בעזרת הצבעים, הקווים והאור, הרמוניה חדשה.

אני אוהבת לראות על הבד עקבות של מכחול, של אצבעות או של שפכטל שמעידים על החלטות ישירות ונועזות, כמו גם עקבות של מאבק, עזיבה והנאה, כמו בחיים.

אני עומדת בהערצה מול מורכבותם של הדברים שסובבים אותי ומכירה כי רק תבונה עילאית של בורא יכולה לקיים אותם בתאום.

אן בן-אור